סימפטומים
מניעה
הדלקת בגיד אכילס מאופיינת לרוב בכאבים ונוקשות של אחורי הקרסול. היא נגרמת בעיקר בעקבות מתח חוזר ונשנה על גיד האכילס. מדובר בפעילויות הכוללות ריצה, קפיצה ועצירות פתאומיות או שינויי כיוון פתאומיים בתנועה (למשל כפי שקורה לעתים קרובות במשחקי כדורגל וכדורסל). פעולות אלה יכולות להשית מתח רב על גיד אכילס ולהוביל לדלקת ולכאבים.
גורמים נוספים העלולים להתפתחותה של הדלקת כוללים עלייה פתאומית ברמת הפעילות הגופנית, שרירי שוקיים תפוסים ונעילת נעליים שאינן מעניקות תמיכה מספקת לכפות הרגליים.
הדלקת בגיד אכילס היא תופעה נפוצה מאוד, ומוערך כי 6 עד 18 אחוזים מהאוכלוסייה סבלו או יסבלו ממנה במהלך חייהם. הדלקת שכיחה ביותר בקרב ספורטאים ואנשים המשתתפים באופן קבוע בפעילויות המערבות את גיד אכילס, כגון ריצה וקפיצה. עם זאת, גם אנשים שאינם פעילים במיוחד עלולים לסבול מהדלקת, במיוחד אם הם נוטים לסבול משרירי שוקיים תפוסים או שהם נוהגים לנעול נעליים שאינן תומכות מספיק ברגל.
גורמים
הטיפול בדלקת בגיד אכילס
לסיכום
גיד אכילס הוא הגיד הגדול ביותר בגוף האדם. הוא מחבר בין שרירי התאומים, הממוקמים בשוקיים, לבין עצם העקב. הגיד אחראי לתנועת כף הרגל. בנוסף, גיד אכילס מהווה מקור לבעיה רפואית נפוצה במיוחד בקרב ספורטאים: הדלקת בגיד אכילס.
הסימפטומים של הדלקת בגיד אכילס יכולים להשתנות בהתאם לחומרת הדלקת. במקרים מתונים יחסית, היא גורמת לכאב קל יחסית או נוקשות באחורי הקרסול, במיוחד לאחר פעילות גופנית. במקרים חמורים יותר, הכאב עלול להיות חריף ומתמשך במיוחד, ועלולה להיווצר נפיחות או אדמומיות באזור המדולק. במקרים מסוימים אף עלול להיווצר "גוש" בולט והתעבות ניכרת של גיד אכילס.
טיפול מוקדם בדלקת – כשהסימפטומים עדיין קלים יחסית – הוא חיוני, מכיוון שהוא יכול למנוע את החמרתה עם הזמן.
על מנת למנוע את הדלקת בגיד אכילס, יש לדאוג להפחית את המתח שגיד אכילס מצוי בו. זה כולל, בין השאר, ביצוע חימום ראוי לפני כל פעילות גופנית ומשחקי ספורט, מתיחת שרירי השוקיים באופן שגרתי ונעילת נעליים המספקות תמיכה וריפוד נאותים לכפות הרגליים. העלייה ברמות הפעילות הגופנית צריכה להיות הדרגיתת, על מנת לאפשר לגיד אכילס (ולמעשה, לכל הגוף) להסתגל לעצימות ההולכת וגוברת.
הטיפול בדלקת כולל לרוב שילוב של מנוחה, קרח וספורטתרפיה. חשוב לתת לאזור המדולק לנוח ולהימנע מפעילויות הגורמות למתח בגיד אכילס (כגון אלה בהן דנו לעיל). זאת כדי להפחית את הדלקת ולאפשר לגיד להחלים. ניתן להשתמש בקרח על מנת להפחית את הנפיחות ולהקל על הכאב.
במקרים קיצוניים, רופא יכול לרשום למטופל זריקות של תרופות סטרואידיות ואף ניתוח. כאן אנו נעסוק בכמה משיטות הטיפול האפשרית שאינן חודרניות: ספורטתרפיה, עיסוי ודיקור.
טיפול בספורטתרפיה עשוי לסייע בחיזוק השרירים והגידים מסביב לאזור המדולק, מה שיכול גם למנוע מהדלקת בגיד לחזור בעתיד. הטיפול בספורטתרפיה כולל כמה מרכיבים:
- מתיחות להגברת טווח התנועה בקרסול, בברך ובמותניים (ובכך להפחית את המתח על גיד אכילס).
- תרגילי כוח שישפרו את חוסנם של השרירים והגידים ברגליים.
- תרגול פונקציונאלי – פעולות ותנועות אשר יסייעו למטופל לנוע בצורה נכונה ובטוחה.
כלי חשוב נוסף בטיפול בדלקת בגיד אכילס הוא עיסוי רקמות עמוקות, המבוצע על כפות הרגליים, הקרסוליים והשוקיים. מחקרים שבוצעו לאחרונה הראו כי עיסוי שכזה עשוי להיות יעיל במיוחד בהפחתת הדלקתיות, הקלה על הכאבים והגברת טווח התנועה בקרסול של מטופלים רבים הסובלים מדלקת בגיד אכילס.
שיטת טיפול נוספת בדלקת היא דיקור מערבי יבש, המכוון לנקודות ההדק הגורמות לכאב. הטיפול דוקר באופן חוזר ונשנה, באמצעות מחטים, את הגיד הדלקתי. זו פעולה המשבשת את התהליך הניווני ומעודדת את החלמתו של הגיד. יש לציין כי התהליך אינו כולל הזרקה של חומרים כלשהם (ולכן הוא קרוי "יבש"). החדרת המחט לגיד אכילס היא הסיבה התורמת לשיפור במצבו.
מחקר מערכתי שנערך בשנת 2020 על ידי חוקרים מאוניברסיטאות בן-גוריון ותל אביב, סקר מחקרים שונים שעסקו בהשפעת הדיקור היבש על הדלקת בגיד אכילס. החוקרים הסיקו שלמרות שקיימות גישות שונות בקרב החוקרים והמטפלים, ככלל, דיקור יבש מהווה שיטה אפקטיבית ויעילה לטיפול בדלקת בגיד אכילס והוא מהווה תוספת חשובה לכל מערך טיפולים בדלקת זו.
לסיכום, הדלקת בגיד אכילס היא תופעה נפוצה העלולה להשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו, אך היא שכיחה במיוחד בקרב אנשים פעילים המשתתפים באופן קבוע בפעילויות השמות את גיד אכילס תחת מתח. הדלקת נגרמת כתוצאה ממתח חוזר ונשנה על הגיד ומאופיינת בדלקתיות ובכאבים באחורי הקרסול. ישנן מגוון אפשרויות לטיפול בה, ומוטב לטפל בה בשלביה המוקדמים כדי למנוע את החמרתה.
